החלטה בתיק הע"ז 1443-08 - פסקדין

1.         עניינה של החלטה זו "טענת אין להשיב לאשמה" שהועלתה על ידי הנאשמת, מכוח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982.  

2.         הנאשמת הינה חברה בע"מ, שעסקה במועד  הרלוונטי לכתב האישום במתן שירותי חיסון לעופות בחקלאות.

3.         על פי עובדות כתב האישום, ביום 9/11/03 נערכה ביקורת של מפקחים מטעם משרד  התמ"ת במושב קוממיות בלול של  מר יעקב ברגר. במהלך הביקורת נמצאו במקום שבעה עובדים זרים  שעסקו בביצוע חיסונים לעופות.

            העובדים לא  היו בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, אזרחי  ישראל או  תושביה ולא  היו  רשאים לעבוד  אצל הנאשמת.

            הנאשמת הואשמה בעבירה  של העסקת עובדים זרים שלא  כדין לפי סעיפים 2(א)(1)ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.

4.         הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום וטענה כי יש בידיה היתרים כדין להעסקת העובדים הזרים נשוא כתב האישום.

5.         במסגרת פרשת התביעה העידו המפקחים מטעם משרד  התמ"ת ישי פז ורועי ביטון. כן  הוגשה תעודת עובד ציבור של הגב' זהבה קדוש, רכזת תיעוד, אשר נחקרה בפנינו.

במהלך פרשת התביעה הוגשו לבית הדין הראיות הבאות:

א.         טופס חקירה של מנהל הנאשמת, אוחיון  נדב, בו צוין כי סרב לתת עדות (מא/1)

ב.         תיאור  המקרה מיום עריכת הביקורת (מא/2)

ג.          רשימת העובדים (מא/3)

ד.         בקשה להישפט ובקשה לביטול קנס מינהלי( מא/4, מא/5)

ה.         חקירתו של  יעקב ברגר(מא/7)

ו.          תעודת עובד ציבור שהגישה הגב' זהבה קדוש, מהמחלקה לביקורת גבולות במינהל האוכלוסין משרד הפנים (מא7-מא13)

ז.          תדפיס פרטי חברה (מא/14)

6.         בתום פרשת התביעה העלה ב"כ  הנאשמת  טענת "אין להשיב לאשמה".

לטענתה, המאשימה לא  הוכיחה כלל כי הנאשמת העסיקה עובדים זרים ללא  היתר  כדין. נטען כי הנאשמת טענה לכל אורך הדרך כי יש  בידיה היתרים כדין להעסקתם של עובדים זרים אולם המאשימה לא  הוכיחה באופן פוזיטיבי כי אין לנאשמת היתר העסקה כאמור  בסעיף 1 יג לחוק עובדים זרים ואף לא  הובאה כל ראיה כזו ומשכך יש לזכות הנאשמת מן האישומים המיוחסים לה בכתב האישום.

7.         עוד  נטען כי לעובדים שנתפסו היו היתרי שהייה בישראל וכן היו בעלי היתרי  עבודה בישראל וגם  מטעם  זה לא הוכחה התביעה. עוד טענה הנאשמת בהקשר זה כי המאשימה לא  הביאה כל ראייה או  מקור לכך שהעובדים  היו  צריכים לקבל  היתר עבור  מעסיק  ספציפי וכי  די  בכך שהיו  בעלי  היתר  שהייה ועבודה בישראל במועד  הרלוונטי לכתב האישום.

8.         הנאשמת הוסיפה וטענה בעניין זה כי בבג"ץ 4542/03 עמותת קו לעובד  נ' מדינת ישראל, הדן בהסדר  הכבילה ( להלן:"בג"ץ הסדר  הכבילה") נקבע  כי  התנאי  הכובל את העובד למעביד  מסוים הוא  בלתי  חוקי  ולפיכך דינו בטלות. ולכן גם אם היתה מוכיחה התביעה קיומו  של תנאי  כזה  בכל הנוגע  להיתרי עובדים נשוא  כתב האישום, הרי שהוא  בטל  שכן ניתן  בחוסר  סמכות  והתוצאה היה כי יש לזכות הנאשמת.